12:00 23.10.21
לא הייתי צריכה לבוא לפה היום. כמובן שחמש דקות אחרי שהגעתי אני ועידו רבנו. אני כבר לא יודעת אם זאת אני או הוא ואני גם לא יודעת מה לעשות.
שוב אני במצב של לשבת למטה ולא לדעת מה לעשות. להישאר, ללכת, לעלות.
אמרתי לו שאני עכשיו במצב שאני לא מסוגלת להתמודד עם שוב דבר, והוא נתן לי משהו להתמודד איתו. כשבאתי חשבתי שהוא יעזור לי. הייתי בבית שלי במקום מוגן אחרי שלא הייתי מסוגלת לצאת יומיים. יומיים אני בבית מנסה להתמודד עם השדים שלי, לא אוכלת ומתעלפת בכל פעם שאני קמה, אבל שורדת. בנתק מכל העולם, לא עונה להודעות ולטלפונים כי אני לא מסוגלת להתמודד עם כלום. באתי כי עם כל זה רציתי להיות איתו, הוא אמר לי לבוא, הצלחתי להרים את עצמי ולבוא עד לפה. ועכשיו אני לא יודעת מה לעשות. אני לא מסוגלת להתמודד עם כלום, אני צריכה מקום מוגן.
אני כבר כמעט שעה באוטו, מנסה להירגע. דיברתי עם אביגיל, היא אמרה לי דברים כל כך יפים, ניסתה לחזק אותי ולהזכיר לי שאני לא מפלצת, שזה זמני ואז אני אחזור להיות שוב בן אדם מדהים, אני במקום שאני לא מצליחה להפנים את זה, אני רואה רק את המפלצת. אז בנתיים אני עוד באוטו.
אביגיל אמרה לי לעלות למעלה לתפוס איזו פינה לבד, אולי בחדר. אני לא במצב להחליט החלטות אז אני חושבת שאני אקשיב לה, אני מקווה שאני באמת מסוגלת לעשות את זה.