25.10.21 15:00
וואו איזה יום מוזר!
קמתי הפוכה לגמרי, התארגנתי שתיתי קפה והכל היה בסדר. עידו קצת עיצבן אותי לפני שיצאנו אבל זה כבר ברגיל.
כל הדרך הרגשתי אדג'ית, ממש על הקצה, לא ברור למה. אני חושבת שגם עכשיו אני ככה, אבל בעוצמה פחות חזקה, לפחות אני מצליחה להכיל את מה שקורה סביבי.
אני במדבר, במקום מדהים, רק אני ועידו. אנחנו לא ממש מצליחים לתקשר אבל זה גם בסדר. כשיצאנו הוא אמר שמה שאני צריכה זה שנעצור בצד והוא ירגיע אותי קצת, יכול להיות שהוא צדק אבל זה לא משנה כי לא עשינו את זה. אז עכשיו אנחנו פה, מצד אחד אני רגועה בגלל הסביבה והאווירה, מצד שני אני יודעת שאני על הקצה. אני מקווה שהקצה הזה ייגמר בקשת ופרפרים, למרות שלא נראה לי. אולי אני אעשן משהו או אלך לישון קצת. אני חייבת לעשות משהו כדי לצאת מהקצה למקום טוב ולא למקום הרע.
אולי אני צריכה קצת יחס, אולי זה קשור לזה שהוא שכב עם דנה ועכשיו הוא לא חרמן ואני נשארת לבד עם החרמנות שלי. לא יודעת, בכל מקרה משהו צריך לקרות..