26.10.21 18:30
טוב, היא פה. היא פה כבר כמה שעות ואני כבר לא יודעת מה אני מרגישה. היא באמת חמודה, אין לי שום דבר רע להגיד עליה, היא מקסימה ומתחשבת ובאמת ממש אחלה. אבל אני מתחרפנת. כל הבוקר אני ועידו לא תקשרנו, כעסתי עליו שהוא הזמין אותה, רבנו כמה פעמים. הוא כמובן עושה מה שהוא רוצה. חמש דקות אחרי שהיא הגיעה, עוד כשהמצב היה רגיש ועדיין כל הבטן שלי התהפכה, הוא לקח אותה לטיול של שעה. לא רציתי להגיע למקום רע אז ניסיתי לדבר איתו לפני שהוא יצא, זה כמובן לא עזר, ואני התחרפנתי. התקשרתי לעומרי שיבוא לחלץ אותי. הוא כזה מקסים, בלי לשאול יותר מידי שאלות הוא ישר אמר שהוא בא. אני כל כך אוהבת אותו.
אני כבר הייתי על הקצה, רק רציתי ללכת. כבר לא עניין אותי כלום, הרגשתי כל כך רע ופשוט רציתי ללכת. פתאום קיבלתי הזדמנות, רכב אחד התארגן לצאת להצטייד ויכולתי לנסוע איתו. ישר קפצתי על ההזדמנות והלכתי להתארגן. פתאום עידו הגיע ודיבר איתי יפה, סוף סוף בפעם הראשונה היום הוא באמת דיבר איתי יפה, בלי להתעצבן עלי על מה שאני מרגישה. זה גרם לי להישאר, אני לא יודעת אם זאת ההחלטה הנכונה או לא, כי כל היום יש לי גוש בגרון. אבל אני מנסה לעשות את זה בשבילו, אני יודעת שאם אני אלך זה יעשה לנו רע, אז אני מנסה, שוב. אומרים שההגדרה של שיגעון זה לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. אני לא צריכה לדאוג מזה כי יש לי כבר תעודות של משוגעת.