29.10.21 16:00
בסוף נשארתי. תחושת הערך העצמי שלי ברצפה. תמיד אני נשארת, כמו סמרטוט שסוחטים וסוחטים, הוא כבר מתפורר, אבל עדיין שם.
אפס אמון.
אני לא יודעת איך להמשיך הלאה, אני לא יודעת אם יש לי כוחות לסלוח, אני לא יודעת אם להאמין להבטחות שלו אחרי שהוא הפר כל כך הרבה בימים האלו.
חשבתי לי לנסות להישאר ככה, עם חוסר אמון, לתת מעצמי רק מה שאני צריכה כדי להשאיר אותו בסביבה, לא יותר. להוציא לי אותו מהלב ורק לקחת מה שבא לי. להיות אגואיסטית, להתנהג בדיוק כמוהו.
אבל אני לא כזאת, ואני אף פעם לא אהיה. אני אוהבת לתת, אני אוהבת לאהוב, אני רוצה להרגיש טוב.
הטוב שלו טוב, אבל אני לא בטוחה שזה שווה את הרע. אני מרוסקת.
אין לי כוחות.
לא נשארה לי שום אנרגיה בגוף ובלב.
איך ממשיכים מפה?