8.11.21 9:00
שוב אני מוצאת את עצמי באותה סיטואציה. יושבת באוטו בחניה של העבודה ולא מסוגלת לזוז. בפעם הראשונה שזה קרה נכנסתי לאשפוז, בפעמים אחר כך הצלחתי להתגבר, גם היום אני אצליח.
אני לא יודעת מה אני מרגישה. מצד אחד אני כל כך רוצה שהוא יחזור, מצד שני אני לא רוצה ולא יכולה להכריח אף אחד להיות איתי. נתתי לו אתמול בחירה, אם הוא רוצה להיות איתי בטוב אז הוא מוזמן, אם לא שילך. הוא בחר ללכת. ללכת בצורה הכי מגעילה שיש. הוא יצא מהאוטו באמצע הדרך, פרסם פוסט עם מילים ממש מגעילות עלי ואז וחסם אותי. אני באמת לא מצליחה להבין למה הוא בחר ללכת ולמה בצורה כזאת. אני כזאת מפלצת? באמת הוא היה איתי עד עכשיו כי הוא הרגיש חייב שעשיתי בשבילו? כל מה שעשיתי היה מאהבה, אפילו "החשבוניות שנתתי" לו היו על זה שאני רוצה לישון איתו בלילה. ספגתי כל כך הרבה ועדיין לא עזבתי אותו לרגע, אולי זה בגלל שלא ספגתי בשקט. אולי הייתי צריכה להוריד את הראש ולסתום. עצוב.
בבוקר קמנו, מצצתי לו והיה כל כך כיף, שעה אחר כך הייתי חסומה.
קצוות.
בגלל ריב שעד עכשיו לא הבנתי אותו. הוא אמר שהחלטתי לבד, אני יודעת למה הוא התכוון אבל אחרי כל הדיבורים שלו על חופש ובחירות זה לא הוגן לבוא אלי בטענות שעשיתי החלטה אחת שבכלל לא חשובה ולא רלוונטית לכלום. וגם את ההחלטה הזאת הפכתי בשניה ברגע שהבנתי שהוא רוצה.
אז הוא הלך, ואני התפרקתי. יצאתי מהעבודה בבכי ונסעתי לים. לא הייתי מסוגלת לעשות כלום. אחר כך נסעתי להרצליה לקבל חיזוקים. קיבלתי המון אהבה ותמיכה, קיבלתי שיחה שפירקה אותי לגורמים. שרדתי את אתמול. היום יום חדש. אני צריכה לצאת מהאוטו וללכת לעבודה. אני מסוגלת?